פסק-דין בתיק ת"ק 011564/02

עפ"י גירסת התובע, ארוע שהיה כך היה:  בתאריך התאונה הוא נהג את רכבו, מונית תוצאת סקודה ברח' ברודצקי, ולפניו נסע הנתבע ברכב שלו, כשהתקרבו לצומת ברודצקי פינת לחובר, הנתבע פנה ימינה מעט לתוך רח' לחובר, ומיד בצע פניית פרסה כדי לנסוע בכיוון הנגדי ברח' ברודצקי.

באותה שעה נהג התובע את המונית שלו בנתיב השמאלי ברח' ברודצקי ובמהלך ביצוע הפרסה שני הרכבים התנגשו.

גירסתם של הנתבעים עפ"י כתב ההגנה בסעיף 3 :

"הנתבע יטען כי למועד התאונה נהג את רכבו ברח' ברודצקי ת"א והחל לבצע פניית פרסה במקום מותר ובהתאם לחוק ובזהירות. רכב התובע שנסע מאחוריו הגיע במהירות ופגע בו".

אם כי בכתב ההגנה אין פירוט מדוייק באיזה נתיב נסע הנתבע ומאיזה נתיב הוא התכוון לבצע פרסה, מקום הפגיעה ברכב התובע, מקום הפגיעה ברכב הנתבע, רוחבו של רח' ברודצקי וכו', אך על פי התיאור בסעיף 3 האמור טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה נופלת על התובע.

לאחר ששמעתי את שני הנהגים ועיינתי בתמונות הנזק, הגעתי למסקנות אלה:

א.        הנתבע ביצע את פניית הפרסה שלא מן הנתיב השמאלי הצמוד לאי התנועה, שכן רכבו של התובע נפגע בצד הקיצוני של הכנף הימנית, משמע, שהנתבע היה מימינו של התובע סמוך לפני ובשעת ההתנגשות.

ב.         אין הכחשה שהנתבע ביקש לבצע פניית פרסה, הוא רק טוען בפני שראה את רכב התובע מגיע מרחוק מאחוריו וסבר כי יוכל לבצע את הפרסה בלי פגע, או שהנתבע לא הסתכל במראה, או שלא העריך נכונה את המרחק בין הרכבים, או שיש פגם במראה שלו.

ג.         הנתבע מעיד כי רכבו נפגע באיזור הגלגל הקדמי השמאלי. זאת ללמדך כי החלק האחורי של רכב הנתבע היה כנראה מחוץ לנתיב הימני בצד ימין שלו, שכן אם התובע נוסע בנתיב השמאלי ונפגע בנתיב השמאלי, ואני לוקח את אורך הרכב של הנתבע שהוא יותר ארוך מרוחב הנתיב הימני, הפגיעה בגלגל הקדמי השמאלי והעובדה שהנתבע בעיצומה של פניית פרסה ורכבו נמצא המעט לרוחב הכביש או לפחות באלכסון לרוחב הכביש, אז המסקנה היחידה היא שהנתבע ביצע את פניית הפרסה לא רק שלא מן הנתיב השמאלי וגם לא מן הנתיב הימני אלא משטח שהוא מימין לנתיב הימני.

התובע טוען כי הנתבע נהג ללא אורות אך מאחר שהתובע מעיד שהוא ראה את כל מהלכי הנתבע, אינני מייחס חשיבות לעובדה זאת למרות שהתאונה היתה בשעת חצות כמעט ונסיעה בלא אורות הינה עבירה בפני עצמה.

הנתבעים, משנואשו "להדביק" לתובע את האחריות לתאונה מנסים לטעון לרשלנות תורמת, ובמה חטא התובע לדידם ?!

בכך שהוא ראה את הנתבע מבצע את הפרסה ממרחק של 20-15 מ' והוא נוסע במהירות של 40-30 ולא מנע את התאונה.

אינני מקבל טיעון זה, מכיוון שמשהחל הנתבע בסטייה ימינה מנתיבו לכיוון רח' לחובר הוא נטע בלבו של התובע את האמונה שהוא פונה ימינה לאותו רחוב והתובע לא העלה על דעתו ולא יכול היה להעלות על דעתו שלאחר פניה ימינה תבוא במפתיע פניית פרסה מעבר לנתיב הימני בכביש.

שנית, אני מקבל את גירסת התובע שמרגע שהבחין בסכנה לחץ על דוושת הבלם, אך המרחק שהיה בינו לבין הנתבע קצר יותר מהמרחק הדרוש לעצירה ולא הצליח למנוע את התאונה.

הגעתי למסקנה, כי האחריות  לתאונה נופלת במלואה על הנתבע.

ולעניין הנזק:

א.        התובע תבע סכום של 4,000 ש"ח בגין אובדן טוטאלי של המונית ותמך את תביעתו בחוו"ד שמאי ואני מאשר לו את הסכום.

ב.         התובע תבע 550 ש"ח בגין תשלום לשמאי והגיש על כך קבלה מיום 6.11.02 ואני מאשר לו את הסכום.

ג.         כמו כן התובע תבע בגין גרירה 180 ש"ח ועל כך הגיש קבלה ואני מאשר תשלום זה.